פסק-דין בתיק ת"ק 32811-06-11

1.         א.         התובע נהג ברכבו בשדרות הקיבוצים ברחובות ועמד בנתיב הימני לפני רמזור שהראה צבע אדום- נתיב המיועד לפנייה ימינה ובאותה עת, עמד משמאלו רכב, שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע")- נתיב המאפשר לנסוע ישר בלבד.

                        לטענת התובע, בעת שהתחלף הרמזור לירוק, החלו הרכבים לנסוע ולפתע סטה רכב הנתבע ימינה, נכנס לנתיב נסיעתו של התובע ופגע ברכבו וכתוצאה מכך, נהדף רכב התובע אל עבר המדרכה.

                        התובע סבור, שהנתבע אחראי לקרות התאונה ולנזק למכוניתו ולכן הגיש תביעה זו נגד הנתבע, נגד הנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת") בהיותה הבעלים של הרכב ונגד הנתבעת 3 בהיותה המבטחת את רכב הנתבעת.

                        התובע תובע נזקיו בסכום של 8,380 ש"ח, הכולל: הוצאות תיקון הרכב בסך של 6,200 ש"ח, ירידת ערך בסך של 875 ש"ח, שכ"ט שמאי 755 ש"ח, עגמת נפש, לרבות בזבוז זמן, הוצאות נסיעה וכיוצ"ב סך של 550 ש"ח.

            ב.         הנתבעים סבורים, שהתאונה אירעה כתוצאה מרשלנותו של התובע ובאחריותו ולכן מבקשים הם לדחות את תביעת התובע ולשם כך, מעלים הם את הטענות העיקריות הבאות:

                        א)         בטרם הגיע רכב הנתבעים לצומת, אותת הנתבע ימינה וזאת בהיותו הרכב הראשון בצומת ובנתיב נסיעתו ועמד לפני רמזור אדום והמתין עד שהתחלף האור.

                                    בהתחלף האור לירוק, החל הנתבע בפנייה ימינה ולאחר שכבר היה בתוך הפניה פגע בו רכב התובע.

                        ב)         טענת הנתבעים בדבר אחריותו של התובע מסתמכת גם על הנראה על פני תמונות הרכבים שצורפו על ידי התובע לכתב התביעה.

2.         לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות, כולל עדויות המעורבים בתאונה, הגעתי למסקנה, שהעובדות והנסיבות מוכיחות, ששני המעורבים תרמו תרומה שווה לקרות התאונה ולכן יש להשית על כל אחד מהם אחריות בשיעור של 50% לקרות התאונה - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         התובע טוען בכתב התביעה, שהוא עמד בנתיב הימני המיועד לפניה ימינה ומשמאלו עמד רכב הנתבע.

                        לטענת התובע, ניתן לנסוע מאותו נתיב בו עמד הנתבע ישר בלבד, אך לפתע סטה גם הנתבע ימינה ונכנס לנתיב נסיעתו של התובע.

                        הנתבע אינו מכחיש את טענת התובע, שהיה גם בדעתו לפנות ימינה - לאותו כיוון בו פנה התובע, אך לטענת הנתבע, היה זה רכב התובע אשר פגע ברכבו בעת פנייתו ימינה ולאחר שהיה כבר בתוך הפניה.

            ב.         א)         מטענות אלה של הצדדים עולה,  ששניהם פנו - בסופו של יום- ימינה ולאור העובדות והנסיבות שהתבררו בבית המשפט, אני קובע, שתוך כדי פניית הרכבים ימינה, התקרבו הרכבים זה אל זה יתר על המידה - עד שקרתה ההתנגשות בין הרכבים.

                        ב)         התובע תאר את אופן קרות התאונה בתרשים ת/1, ברם מתרשים זה עולה, שהתאונה אירעה, בעוד שרכב התובע היה עדיין בעמידה ואילו רכב הנתבע, תוך כדי סטייה ימינה פגע בדלת רכבו של התובע.

                                    תרשים זה שונה ומהתרשים שצייר התובע בגוף ההודעה שמסר למבטחת שלו ואשר צורף לכתב התביעה ושני מצבים אלה (בשני התרשימים) אינם מתקבלים על הדעת - לאור מיקום הפגיעות ברכבים.

                                    מעדותו של התובע עולה, שהפגיעה ברכבו אירעה בעוד הרכב שלו בעמידה, ברם מהמשך עדותו עולה, שלא כך היה, אלא שרכב התובע החל כבר בפנייה ובאותו שלב גם החל הנתבע בפנייה - אם כי התובע מכנה פנייה זו כסטייה ימינה. (ראה עדות התובע בעמ' 1 לפ', ש' 11 וש' 18- 20)

                        ג)          התובע גם לא עקבי בעדותו בקשר לשאלה - האם התאונה אירעה בעת שעמד או בעת שכבר פנה ימינה- שכן, מה שציין התובע בכתב התביעה, אכן משקף גם את מסקנת בית המשפט, ששני הרכבים החלו לנסוע ותוך כדי הפנייה ותוך כדי התקרבות היתר בין הרכבים - אירעה התאונה.

                                    כך אומר התובע בעניין זה: "..משהתחלף האור ברמזור, החלו הרכבים בנסיעה, כשלפתע סטה הרכב הפוגע ימינה, נכנס לנתיב נסיעת הרכב הנפגע..." (סעיף 5 לכתב התביעה, ההדגשה שלי- ג.ב.)

                                    תוצאה זו של התקרבות היתר בין הרכבים, גם גרמה לפגיעה ברכב התובע באופן שהוא מתאר, קרי: "הפגיעה בדלת שלי ושפשף את כל הצד שלי.." (עמ' 1 לפ',ש' 16- 17).